פגישה עם קב״ן: למה לא ללכת בלי להתכונן

מה תפקידו

הקב״ן מעריך את המצב הנפשי ואת ההשפעה שלו על התפקוד בשירות. הוא לא מטפל, הוא מעריך. ההבדל הזה חשוב, כי אנשים נכנסים לפגישה כאילו הם באים לקבל עזרה, ויוצאים בלי להבין מה נקבע.

מה קורה בפגישה

שיחה. שאלות על ההיסטוריה, על מה שקורה עכשיו, על התפקוד ביחידה. לפעמים שאלונים. בסוף נכתבת הערכה, והיא זו שהולכת הלאה.

מה שנאמר שם נכנס לתיק. גם מה שנאמר כבדרך אגב.

הטעויות שאני רואה

להגיע בלי תיעוד. אם יש טיפול אזרחי, אבחון, סיכום מפסיכולוג או פסיכיאטר, זה צריך להיות שם. הקב״ן עובד על מה שמונח לפניו, ורוב הפעם מונח לפניו מעט מדי.

להקטין. 'זה בסדר, אני מסתדר'. מי שמסתדר לא היה מגיע לקב״ן. תיאור מדויק הוא לא תלונה, הוא מידע.

להגזים. זה נראה, ומרגע שזה נראה כל השאר נקרא בחשדנות.

מה מביאים

כל תיעוד טיפולי שקיים, גם ישן. ואם אין, לפחות ציר זמן ברור: מתי התחיל, מה קרה מאז, מי היה מעורב. שיחה של רבע שעה קובעת הרבה, ולא נכון להגיע אליה בלי לחשוב מה אומרים.